הסרט "לאמץ אלמן" – סרטו של פרנסואה דזאניה

כרזת הסרט לאמץ אלמן - סרטו של פרנסואה דזאניה

צילום: באדיבות עדן סינמה

הוברט ז'אקין, שהתאלמן לא מזמן מתגורר בגפו בדירה גדולה. בעקבות אירועים מלאי אי הבנות ז'אקין האלמן הנרגן פוגש סטודנטית הרפתקנית שמחפשת מקום מגורים. ז'אקין מציע למנואלה הסטודנטית הנמרצת חדר בדירתו כשהיא משכנעת אותו לשלב דיירים נוספים בדירתו הגדולה. אל הדירה של ז'אקין מצטרפים פול-ז'ראר עו"ד שהתגרש לאחרונה, האחות המסוגרת והביישנית מריון כולם עוברים במשותף הפתעות ומצבים בלתי צפויים בהם הוברט ז'אקין מצליח למצוא מחדש את האושר הנכסף !

"קומדיה גדושה בכל טוב, חסד וקלילות" ,  L'express

97 דקות, צרפתית, תרגום לעברית ואנגלית.

יוצרים:
בימוי: פרנסואה דזאניה François Desagnat
תסריט: פרנסואה דזאניה François Desagnat, ז'רום קורקו Jérôme Corcos,
קתרין דיאמאן Catherine Diament, רומן פרוטה Romain Protat
בעקבות רעיון של ז'רום קורקו Jérôme Corcos ורישאר פזה Richard Pezet.
צילום: וינסנט גאלו Vincent Gallot
עריכה: ביאטריס הרמיני Beatrice Herminie
מוזיקה מקורית: פביאן כאהן Fabien Cahen
הפקה: של ז'רום קורקו Jérôme Corcos ואנטואן פזה Antoine Pezet

שחקנים:
הוברט: אנדרה דוסולייה André Dussollier,
מנואלה: ברנג'ר קרייף Bérengère Krief,
פול ז'ראר: ארנו דוקרה Arnaud Ducret,
מריון: ז'וליה פייאטון Julia Piaton]



ראיון עם הבמאי פרנסואה דזאניה

ש: איך נוצר הפרויקט?

ת: בהתחלה פנו אלי כדי לביים סרט אחר שהופק על ידי אותה חברה. קראתי את התסריט, והוא נראה לי מאד מעניין. התחלנו לדבר, ואז מנהל החברה אמר לי אנחנו רוצים לדבר איתך גם על דבר נוסף. מדובר היה ברעיון של רישאר פזה שליווה אותי בראשית דרכי. הוא הציג בפני את התקציר שמבוסס על רעיון של ז'רום קורקו והוזכר שמו של השחקן אנדרה דוסולייה לתפקיד הראשי. טוב, קשה לסרב כשמדובר בשחקן הזה. זו הזדמנות נדירה לעובד עם שחקן כזה. הועלתה גם האפשרות של ברנג'ר קרייף שהכרתי כבר קודם, ומאד רציתי לעבוד איתה. כך שעם הרעיון והצוות זה נראה רעיון נהדר לעשות את הסרט. נתתי את הסכמתי, ותהליך הכתיבה החל.

ש:  מה עניין אותך במיוחד בתסריט?

ת: התחושה שלי היתה מאד חיובית. הבנתי שיש כאן אפשרות לספר סיפור מעניין ושונה. בתחילה הוצג לי הרעיון של חיבור בין אלמן שנמצא בנקודה מאד לא מאושרת בחייו וסטודנטית צעירה שמנסה לפתור את הבלגן בחייה. זה היה הבסיס אני ראיתי בכך סיפרו על גבר שמעולם לא היה לו ילד והנה הוא הופך לאב. זה נראה לי מאוד משעשע לבנות חיי משפחה מלאים בתוך שנה. אני מאד נמשך לסיפורים על יחסים במשפחות. ביימתי את השחקנים כאליו הם משחקים את האב הבת שלו או אחיה ואחותה.

ש: האם עשית שינויים בתסריט?

ת: מיד כשקראתי את הגרסה הראשונה, היו לי הערות והבאתי רעיונות משלי. דנתי בהם עם התסריטאית קתרין דיאמאן, וחשבנו יחד. המטרה היתה לכתוב את התסריט שאני ארצה לצלם. אז הייתי מעורב בכל תהליך הכתיבה. בסופו של דבר, דרך אותן שיחות הצלחנו להתגבר על כל מיני קשיים. התסריט שופר ובעקבות העבודה המשותפת והחברית בין כל הכותבים.

ש: על אף שזו קומדיה הסרט עוסק בנושאים רציניים, כמו בעיות מגורים ועוד.

ת: אני אוהב לגעת בנושאים רציניים בדרך קומית. אני חשוב שזו העוצמה של הקומדיות הבריטיות, כמו "ללכת עד הסוף" או סרטים של ריצ'רד קרטיס. אני לא אוהב סרטים שרק באים לספר איזה סיפור חברתי או רוצים לדון במקרה של אי צדק וזהו זה. לדעתי הנושאים לא חייבים להשתלט על הסרט הם רק מעניקים לו את התמיכה הריאליסטית.

ש: ספר לי על הבחירה בדירה.

ת: חשבנו אם נצלם בדירה קיימת או לא. המקום הזה הוא מרכזי מאוד מבחינת העלילה וההתרחשות. היה חשוב שנרגיש שמיד שאנחנו בדירה בבניין שתוכנן על ידי האדריכל האוסמן, בבניין גדול, וביקשנו מן המעצב לעצב אותה כך. התפאורה היתה חייבת להיות דמות בפני עצמה. דרך הצל שמשאירה אשתו של הוברט. היה גם חשוב למלא את החדרים של הדירה הגדולה הזו של הזוג הזה חשוך הילדים. חדר העבודה של אשתו של הוברט הפך לחדר של מריון, המשרד של הוברט הפך לחדר של פי. ג'יי. והסרט מביא את החששות של הוברט מהשינויים שיביאו השותפים החדשים שלו.

ש: מה היו הבחירות שלך בבימוי?

ת: זה הסרט השני שאני עושה לבדי. רציתי לתת זיהוי לסרט, אבל חלק גדול מכל התוכניות הגרנדיוזיות שלי לתת לו את הזיהוי המיוחד נשרו בשלב העריכה. לבסוף נשאר הדבר החשוב ומה שרצינו בעצם לומר. צילמנו הרבה לונג שוטים שעוזרות לצופה לעקוב אחרי הדמויות ולהיות עמן הכי קרובים שניתן, והשתמשנו בכל פינה של הדירה.

ש: מה לגבי המוסיקה בסרט? איך בחרת אותה?

ת: זו הפעם הראשונה שאני משתף פעולה עם פביאן כאהן. היה לי ברור מאד מה אני רוצה בפסקול מוסיקה ברוח של רוב סימונסן, מלחין אמריקאי צעיר שכתב לאחרונה לסרטים רבים. ואמרתי לעצמי "זה הצבע של המוסיקה שאני רוצה לסרט הזה", מאד מינימליסטי, קצת לכיוון פולק, תערובת של פסנתר וגיטרה. קיבלתי כל מיני הצעות ממוסיקאים שונים שהכרתי וגם כאלה שלא ואז גילתי את המוסיקה של  פביאן. שמעתי שני קטעים שממש התאימו לי נפגשנו וגיליתי שאנחנו בני אותו גיל וחולקים אותם רעיונות. מאד מהר יצאנו להרפתקה ביחד. פביאן החל לעבוד על הנושאים המוסיקליים לפני הצילומים. ואז ביקשתי ממנו שימתין, וימשיך לאחר שיראה את חומרים שצילמנו. כשחזרנו לעבוד נוכחתי שהיו קטעים של פביאן שכבר התאימו בדיוק למה שרציתי, ולשאר הקטעים עשינו התאמות קלות.


ראיון עם השחקן אנדרה דוסולייה

ש: איך הגעת לפרויקט?

ת: התפקיד הוצע לי בתחילה על יד המפיק, הוא יצר איתי קשר עוד לפני שהתסריט נכתב. ואני שמח שזה יצא לפועל. עבר הרבה זמן שיצא לי לשחק בסגנון שאני אוהב מאז שהתחלתי את הקריירה בקומדיה. הופעתי בהרבה סרטים בהם היתה אווירה מוזרה, מותחנים, דרמות, אבל התגעגעתי לקומדיה. זה גם תמיד נחמד לעבוד עם במאים צעירים, ובמיוחד בנושא שנוגע להרבה אנשים, כמו הבדידות. גם השחקנים הנוספים הם כאלה שרציתי לעבוד איתם, והיה מאד נעים איתם למרות הבדלי הדורות.

 ש: איך אתה מתאר את הדמות של הוברט?

ת: הוא אלמן זקן ונרגן שנפגש בסצינה הראשונה עם עולם שהוא לא מכיר וגם לא רוצה להכיר ואפילו לא יכול לדמיין לעצמו, אבל מאפשר לו בסופו של דבר להכניס שמחה לחיים שלו.