התערוכה "מסיפורי בית אחד" העוסקת בהקמת בית יד לבנים בפתח תקוה

כרזת שידור התסכית המפתח מפאטריה, 9.11.1956,

לקראת יום הזיכרון 2018, מוזיאון פתח תקוה יציג את התערוכה "מסיפורי בית אחד" העוסקת בהקמת בית יד לבנים בפתח תקוה כאתר הנצחה וכמוזיאון לאמנות. בתערוכה יוצגו חפצים שנאספו לבית, מסמכים ויצירות אמנות. בין החפצים: מפתח תא מאוניית המעפילים פאטריה, מימיה שמקורה באוניית מעפילים ושמשה חיילים במלחמת השחרור.

"מסיפורי בית אחד", מוזיאון פתח תקוה , מועד פתיחת התערוכה: 29 במרץ 2018
מועד נעילת התערוכה: 31 במאי 2018
שעות פתיחה: ב', ד', ו', שבת 14:00-10:00 , ג', ה' 20:00-16:00
כניסה: 20 ₪, בימי שבת הכניסה בחינם, טל. 03-9286300

בין המסמכים: תוכנית הגנת המושבה פתח תקוה מ-1922, מכתבי אליהו גולומב לאליהו ירקוני. בין היוצרים של יצירות האמנות: דינה לוין, גן בית יד לבנים, גיל&מוטי, מוזיאון פתח תקוה לאמנות. המוצגים ויצירות האמנות יוצגו בחדר המשחזר את משרדו של ברוך אורן, מנהלו הראשון של בית יד לבנים וחתן פרס ישראל, ב"בית".

אופן הגעתן של חלק מיצירות האמנות לאוסף המוזיאון טומן בחובו סיפורים אנושיים מרתקים. כמותן כך גם המוצגים השונים הגיעו אליו ממגוון מקורות – יש שנמסרו ביד רועדת של אם שכולה ששמרה מזכרת מבנה, יש שהובאו על ידי לוחם מן הקרב או השבי, יש שהוגשו על ידי בני קיבוצים ויש כאלה שברוך אורן עצמו חיפש עד שמצאם באתרי קרב שונים. כשהובאו אלה לבית יד לבנים – מן העבר הקרוב והרחוק – נשזרו סיפוריהם בצרור הסיפורים, כחלק מן המסכת המסופרת ב"בית". חזון זה של בית יד לבנים הדריך את אוצרת התערוכה, סיגל קהת קרינסקי, בעבודה על התערוכה, שהיא מחווה ליום הולדתה ה-140 של פתח תקווה.


המבקר בגלריית האוסף מוזמן לחדר, המדמה את משרדו של ברוך אורן, מנהלו הראשון של בית יד לבנים החל מ- 1953, ב"בית". זוהי מעין "קפסולת זמן", שבה מתקיים דיאלוג בין החפצים והיצירות מראשית הקמת ה"בית" לבין עבודות אמנות עכשוויות, רובן ככולן מאוסף המוזיאון. בהעמדה זו של הרחוק מול הקרוב יותר, מתלכדים הסיפורים והנרטיבים השונים של העבר וההווה, הישן והחדש. בגלריה העליונה מתרחבים המעגלים לקשרים בין ברוך אורן ופעולות ה"בית" לבין עלילות ראשוני פתח תקוה, אמניה ויצירותיהם.

מעצם טיבם של המוצגים ככרוכים בסיפורים ובזיכרונות, מהדהדת התערוכה שאלות על אודות מעמדם של חפצים כאובייקטים בתצוגה מוזיאלית, מחשבות על אמנות וא-אמנות, על המחקר הארכיוני ועל הפעולה האמנותית בתחום מבנה המוזיאון.

בית יד לבנים בפתח תקוה, הראשון מסוגו בארץ, הוקם על ידי עיריית פתח תקוה וחברי ארגון ההגנה כגורם מחנך שערכיו יהיו נכסי צאן ברזל לבאים בשעריו. בבית זה גם עוצבה דמותו של המפקד בצה"ל, וחיילים עברו סדרות חינוך ומורשת קרב. לצד זאת, מייסדיו ראו לנגד עיניהם מרכז שיקיים פעילויות לכלל האוכלוסייה במטרה להגיע לחלקים רחבים ככל האפשר של הציבור.

בעקבות החלטת ראש הממשלה דוד בן-גוריון ואנשי רוח לאתר מקום להנצחת זכר הבנים, החליט ראש עיריית פתח תקווה דאז, פנחס רשיש, להקצות חלקת אדמה בפאתי העיר למטרות אלה. הוגי הרעיון ביקשו להקים אתר שלא רק יעמוד כמצבה, אלא גם יפעל כיישות עצמאית וויטלית, המחנכת לערכי ההנצחה ולטעם אמנותי – באמצעות תמונות וצלילי מוזיקה, לתרבות הגוף – באמצעות פעילויות ספורט ולבריאותו – באמצעות המדשאות הרחבות. כך הפך המפעל ליחיד בסוגו, לא רק בארץ.

ארכיון של הרגע: טלי נבון בעקבות רישומים של זאב תשבי – תערוכה

מתי: פתיחה: יום חמישי 11 בינואר 2018 , נעילה: 17 במרץ  2018

איפה: מוזיאון פתח-תקוה לאמנות

תערוכתה של טלי נבון נולדה בהשראת מחברות הרישומים של זאב תשבי (1953-1915), השמורות באוסף מוזיאון פתח-תקוה לאמנות, ומתמקדת ברישום כמדיום וכפעולה הממשמעת את הקיום וקושרת את העבר להווה.

נבון חושפת את רישומיו של תשבי, שעיקרם דיוקנאות אינטימיים ועיסוקי היומיום של החיילים שעִמם שירת במלחמת העולם השנייה. מנגד, יצירות הרישום שלה-עצמה עוסקות באינטימיות שנוצרת במפגש בין הניסיון ללכוד פיסת מציאות לבין החיפוש הטהור אחר מהות הקו, המקצב של היד הרושמת והמגע עם המצע.  

זאב תשבי נפטר כשהיה רק בן 37, ערב פתיחת תערוכה מעבודותיו במוזיאון בפתח-תקוה ב-1953. נבון התמקדה בעיקר ברישומים שיצר בעת שירותו בבריגדה היהודית שבצבא הבריטי, וערכה על אודותיו תחקיר מקיף, בין השאר בעזרת חומרים ארכיוניים שמצאה בספרייה הלאומית.

שעות פתיחה:

ב', ד', שישי ושבת  10:00-14:00

ג' וה' 16:00-20:00

כניסה : 20 שח. שבת כניסה חינם




גיא גולדשטיין – "פעם אחת, פעמה, שניה" – תערוכה

מתי: פתיחה: יום חמישי 11 בינואר 2018,  נעילה: 12 במאי 2018
איפה: במוזיאון פתח-תקוה לאמנות

אוצרת: דרורית גור אריה

יצירתו של גיא גולדשטיין עוסקת במעברים מדיומליים בין קול, צורה, צבע וזמן ובתוצרי הלוואי של התרגומיוּת הזאת. כאמן חזותי שהוא בה-בעת גם מוזיקאי כותב ומלחין, וחבר בלהקת נערות ריינס לשעבר, יצירתו שואבת מן הזיקות בין החזותי והצלילי ועושה שימוש בחומרים ובכלים של המוזיקה והסאונד.


המוזיקה היא שחקנית ראשית בתערוכתו, כרקע, כנושא וכדמות. ראשיתה של התערוכה באלבום מוזיקה (
Memorable Equinox) שיצר גולדשטיין במהלך שהות-אמן במגדל עוצר בצפון-אירלנד בסתיו 2015.

מחקרו בנושא "צבעי הרעש" הורחב אל הסביבה למודת האלימות והסכסוכים ואל הצבע המקומי של החיים בה. במיצב הווידיאו התלת-ערוצי Silence Isn't Very Much, שנוצר במיוחד לתערוכה, מתנגנים שירי האלבום לצד טקסטים, פעולות, דמויות ונופים הקשורים בשאלות של "רעש" ו"הפרעה" – אך הרעש אינו מופיע כשיבוש צורם אלא כאווירה רוויית כאב, קושי וטראומה. המוזיקה נוכחת גם בנושא הערב… – הפקה עצמאית של גולדשטיין לתסכית הרדיו מילים ומוזיקה מאת סמואל בקט, שאת שתיים מן הדמויות בו – "מילים" ו"מוזיקה" – שיחק בעצמו, ואת המוזיקה גם הלחין (בשיתוף עם המפיק אביחי טוכמן) וביצע.

התסכית עוסק בכלי המדיום הרדיופוני, במתח בין מילים למוזיקה המתהווה לכלל יצירה של שיר (במובן song). אמצעי מוזיקלי נוסף בתערוכה הוא הפיאנו-רול – מכשיר להשמעת מוזיקה שבטרם היות הגרמופון, המאפשר הנעה של קלידי פסנתר באמצעות מנגנון מכני, הפועל בהוראת מידע מוזיקלי שנוקב בגליל נייר מסתובב.

גוף העבודות הרבגוני של גולדשטיין מתבונן בתצורות נראטיביות הנמתחות לאורך צירי זמן שונים ומשובשים. המוזיקה מצטרפת אל הטקסט והדימוי במדיומים כמו רישום, וידיאו ואנימציה. שכבות נתונים מונחים בזו על גבי זו ומעלות שאלות על רצף וסדר, אמת ובדיה. גולדשטיין מטליא ומכליא את הנתונים והזמנים בעודו נע בין צלילים ושתיקות בדרך אל הפתרון או ההתרה. חושי הצופה רוחשים בין ההאזנה לצְפייה, "פעם אחת, פעמה, שנייה".



שעות פתיחה:

ב', ד', שישי ושבת  10:00-14:00

ג' וה' 16:00-20:00

כניסה : 20 שח. שבת כניסה חינם

נתיב האבדון, חורף 2065 – תערוכה

מתי: פתיחה: יום חמישי 11 בינואר 2018,  נעילה: 12 במאי 2018
איפה: במוזיאון פתח-תקוה לאמנות

אוצרים: דרורית גור אריה ואבשלום  סולימן

עבודותיו של בני אפרת הן מתקפה חריפה על החושים, התודעה והאמונות של הצופה. הן עוסקות בסוגיות בוערות לעצם החיים על פני אדמות, ולא בנושאים פנים-אמנותיים. "אמנות עוסקת בחיים, אך זו שלי עוסקת בעצם האפשרות לשרוד, להישאר בחיים" – מפרט אפרת, שמאז 1982 מתארך כל עבודה מעבודותיו בספירה שראשיתה בשנת מותו המשוערת, 2030. במיצב הווידיאו נתיב האבדון, חורף 2065 שנוצר במיוחד לתערוכה הנוכחית, יצר האמן חוויה כוללת-כל העוטפת את הצופים בדימויים מוגדלים של הרס סביבתי ואסונות אקולוגיים.

התערוכה מאירה את מהלכה הרציף והעקבי של אמנותו של אפרת לאורך יותר מחמישה עשורים, ומראה כיצד, בראשית שנות ה-80 הבשיל עיסוקו המוקדם ביחסיותה של התפיסה החושית האנושית לעיסוק חלוצי בסוגיות מוסריות של השחתה אקולוגית וניצול של מינים חלשים. שניים מפסלי הוידיאו שלו המוצגים בתערוכה מדגימים את עבודתו כפסל העובד עם אור כחומר גלם ופונה אל הכשלים והתעתועים של התפיסה החזותית של הצופה. 

רקוויאם לנמר האחרון בעולם הוא מיצג-מיצב חדש עם שנוצר עם המשורר רוני סומק, החוגג עשרים שנה לשיתוף הפעולה הראשון בין השניים בתערוכה "בית חרושת של הטבע, חורף 2046". העבודה החדשה היא ביטוי לשיתוף פעולה בין אמן חזותי למשורר באופן החורג מיחסי טקסט / איור מקובלים, והשואבת מהנימה האפוקליפטית השורה על התערוכה כולה.

התערוכה כוללת גם אסופה של שישה מתוך כ-140 סרטים ניסיוניים שיצר אפרת בשנים 1968–1975, (אוצרת: עדי אנגלמן) המיטיבים לייצג את הלכי המחשבה והיצירה שלו באותם ימים. אפרת החל ליצור את סרטיו ללא ניסיון או ידע מקצועי קודם בתחום, במטרה להמחיש מושג, רעיון או פעולה ולהציגם כקודמים לצורה ולמדיום. הסרטים, שעברו רסטורציה כחלק מפרויקט רחב הכולל את כל קטלוג הוידיאו של האמן, מוצגים ללא כל פעולת עריכה או מניפולציה בדיעבד, מתוך כוונה לייצג אמת באמנות, ולא אשליה.

 

אפרת הוא אמן מושגי הנמנה עם הדור השני של אמנים פוסט-מינימליסטים שהחלו לפעול באמצע שנות ה-60. הוא זכה להכרה בינלאומית בזכות מיצגי-ציור על גבי הקרנות של סרטים, שהיו פורצי דרך לזמנם ועסקו בפער בין ייצוג ופעולה. בעקבות מפגש עם מדענים ידועי שם כקרל סייגן ומסעות לרואנדה ולקמבודיה, הפנה אפרת את כל מרצו לעיסוק בסוגיות חברתיות וסביבתיות, עמדה שהייתה נדירה בזמנה בקרב אמנים, והיום מוכיחה עצמה כרלוונטית מתמיד.



שעות פתיחה:

ב', ד', שישי ושבת  10:00-14:00

ג' וה' 16:00-20:00

כניסה : 20 שח. שבת כניסה חינם

נגישות